the fact is safe co-sleeping is not difficult. the notion of babies bing smothers

"ישן כמו תינוק"

צור הקטן והמתוק עוד רגע בן 7 חודשים,
בן ראשון ויקר שלי.

הוא מלמד אותי הרבה.
מלמד אותי על עבודת המידות:
ויתור,
נתינה,
סבלנות,
הקשבה,
אהבה,
שמחה ובעצם הכל.

הוא הכיר לי לעומק עולם שהכרתי, אני דודה וגם עבדתי בפנימיה,
אבל זאת עוצמה אחרת לגמרי.
מי היה מאמין..

עזבתי את העובדה ואני איתו בבית – ומאושרת מכל רגע.
גם הקושי עם השינה (שלי) כמעט ולא קיים
כיוון שהוא פשוט ממלא אותי בכזאת אנרגיה
שאני קמה כמו נינג'ה מתי שרק צריך.

ובכל זאת…
עם הזמן ישנה קצת עייפות מצטברת…
לפעמים אני מצליחה להשלים שעות שינה, אבל לא תמיד.
אני מודה שהייתי שמחה לישון לילה אחד שלם רצוף
אבל רק אם זה בלב שקט.

לאחר שיחות עם מכרות
לא יודעת למה ומה קרה- כל הנושא של השינה התערער לי.
וכנראה שצור מרגיש אותי טוב מאוד, אפילו רק את המחשבות…
כי מאז שאני חושבת על השינה שלו – הכל השתבש.

צור יונק וישן איתנו.
עכשיו התחלנו לבסס ארוחת פרי אחת ביום.
חוץ מזה – הנקה ועוד הנקה ועוד הענקה.
ואני אוהבת את הקשר הזה שלי איתו.

פעם הוא היה מתעורר פעמיים בלילה להנקה
(פעם אחת מבחינת שעות השינה שלי)
מאז השיחות, הוא מתעורר בלי סוף.
עוד לפני שהחלטתי או התחלתי לעשות שינוי.

הלב שלי לא מסכים עם הרעיון שתינוק צריך לישון עמוק.
זה מנגנון הגנה שגורם להם להתעורר הרבה
לא עלינו שלא נדע – תינוק שישן עמוק מידי…
זוכרת עוד מימי באקדמיה – לא טוב שישן עמוק וזהו.

הלב שלי לא מסכים עם זה שתינוק צריך לוותר על ארוחה בלילה
הקיבה שלו בגודל האגרוף שלו
היא מתמלאת ומתרוקנת מהר
בטח ובטח אם זה חלב אם ולא תמ"ל..
ובלי קשר, נראה לי שהגוף שלו יודע קצת יותר טוב ממני מה הוא צריך ומתי.

הלב שלי לא מסכים עם זה שהוא צריך לדעת להרדם לבד.
נראה לי כזה מפחיד להרדם לבד בעולם הגדול כשאתה בן יומיים.
וגם כשאתה בן חודשיים.
כל האקשן הזה שיש פה, אנשים, רעשים, צבעים, קולות, ריחות….
הכל חדש, הכל מציף.
לתינוק עדיין אין את מנגנוני ההגנה שאנחנו סיגלנו לעצמנו.
הוא צריך עזרה בויסות עצמי, בהרגעה,
הוא צריך תחושת ביטחון – באותם רגעים לפני שהוא נרדם.

הילד סקרן, לא ישן כמעט בכלל במשך היום.
נרדם לחצי שעה פה ושם.
אם אני מחזיקה אותו עלי (ולפעמים אין לי ברירה) אז ישן שעה רצוף.

אז אחרי ששפכתי את כל מה שאני מאמינה בו ויודעת ומרגישה
— למה אני מבולבלת?
למה אני מתלבטת אם הוא צריך ללמוד להרדם לבד?

פשוט כי זה מה שמלמדים אותנו להאמין בדרכים כל כך רבות.
מלמדים אותנו שתינוק הוא תלותי,
מלמדים אותנו שתינוק צריך מגיל אפס כבר להיות עצמאי.
מייצרים מוצרים מטורפים כדי להקל עלינו
אבל בפועל הם רק מרחיקים אותנו מהתינוק
מוצץ מקצץ בהנקה ובמגע קרוב.
עגלה מקצצת בזמן קרבה והחזקה.
כריות חימום, חיבוק ומגע לעריסה מחליפות מגע.
ראיתי כבר מכשירים שמרעידים את העריסה בעצמם…

הטוטאליות שלי לא אפשרה לי להכנע לאמונות חברתיות.
אני אמא עד הסוף,
בלית ברירה לפעמים…
אז התחלתי לחקור ולקרוא ולחפש…

קפיצת גדילה –
מי היה מאמין, איזה מונח מדהים!

קפיצת גדילה, תקופת משבר ושינויים רבים,
בה התינוק מתפתח פיזית או קוגנטיבית – שנייהם לפעמים
תקופה של הסתגלות חדשה
תקופה לא פשוטה
אבל היא עוברת ממש כמו שבאה…

מה שעזר לנו בקפיצת הגדילה הוא בסיסי ביותר
לינה משותפת!
המיטה של צור מחוברת לשלנו, והוא ישן צמוד אלינו.
בלילה אין צורך לקום, הוא קרוב.
(יחי הנוחות וסיפוק יצר העצלנות)

אם הוא מתחיל להתעורר לחפש ביטחון
אני יכולה ישר לגעת בו והוא חוזר לישון
אם הוא מתעורר מרעב
אני ישר מניקה והוא נרדם בחזרה במהרה
אם אני מרגישה דאגה
הוא כאן צמוד אלי ואני אותו רואה
אם אני יותר מידי עייפה
למדתי להניק במיטה בשכיבה

הוא ישן בביטחון קרוב להורים,
מקבל חום ומגע לאורך כל הלילה
אנחנו מקבלים איכות שינה יותר טובה
אין דרך טובה יותר להעביר את הלילה
מאשר לינה משותפת
לכולנו יחד.

שירן ותינוק

 

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*