having a baby dragged me, kicking and screaming, from the world of

לסדר את התמונה מחדש

צור
כן, הכל סובב סביב צור.

החיים כבר לא כמו שהיו קודם.
זה לא אלעד שירן וצור
זה צור ושירן ואלעד.

ואם אני אדייק קצת את התמונה כפי שהיא ברוב שעות היממה:
צור ושירן — ואבא אלעד מאפשר זאת.

מאז שאני אמא — אין לא היה ולא יהיה רגע
שאשים את הצרכים שלי קודמים לשל התינוק שלי.
לא, אני לא מוחקת את עצמי.
אבל אני מסדרת את התמונה קצת מחדש.

תודה גדולה מקרב לב מגיע לבן זוגי יקירי,
אישי האהוב שיחיה
כיוון שהוא איתנו לאורך כל הדרך
מאפשר לנו לסדר את התמונה מחדש.
לסדר את התמונה כמו שצריך.
צור קודם
ואז אנחנו.

נכון.
אני לא עובדת, ויש פחות כמה שקלים בבנק.
נכון.
אבל זה לא ימשך לעוד הרבה זמן בע"ה
ואם צריך בנתיים – מצמצמים הוצאות.
רושמים רשימות,
מתכננים תוכניות.

אבל צור קודם,
לא אנחנו
לא חשבון הבנק
לא הסביבה.

רציתי לכבוש את העולם, תכננתי, התחלתי, ארגנתי…
ואז בא צור.
ואז בא צור…

הוא גור אנשים קטן וחמוד.
נולד תלותי כמו כל תינוק – גור – גוזל.
ונשאר תלותי לתקופה לא קצרה.

ולי,
לי לא נראה הגיוני שבגיל חצי שנה הוא יהיה מספיק עצמאי
כדי להסתובב בעולם הגדול בלי אמא ואבא מרבית מהיום
הוא קודם אמרתי –
אז אני לא חוזרת לעבודה, אני איתו.
תינוקי כזה קטן שלא מדבר,
רק התחיל לצחוק בקול ולהתגלגל
הוא לא צריך חברה 8 שעות ביממה
לא,
לא בגיל הזה.

הוא עוד לא זוחל, עוד לא עצמאי
הוא צריך את אמא איתו
אז אני איתו.
וזה בסדר, אני נהנת מכל רגע שאפשר.

דברים זורמים,
החיים מתפתחים,
השעון לא עוצר מלכת,
אם נרצה או לא נרצה.

אם אני מסתכלת על הצרכים שלו קודם
ורק אחרי כן על עצמי,
אם אני מתנהגת את זה בפועל
אני משדרת לו שהוא חשוב,
שהוא נחשב.

זה הבסיס הראשוני לערך עצמי,
לתחושת ביטחון ויציבות בעולם.
הבסיס לבריאות הנפש,
של הגור הקטן.

גור קטן שנולד תלותי
ויישאר כך דיי הרבה זמן.
מישהי פעם אמרה לי
שהוא באחריותי.

אז אני יכולה לעצור את המרדף
את המרוץ
ולשנות את התמונה,
לסדר דברים מחדש.
מי אמר שלא?

הוא מה שחשוב באמת בחיים
הוא, והמשפחה

צילום: חפי פריד (סטודיו מקליקות)

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*