a mother's arms are made of tenderness and children sleep soundly in them

מה אסור ולמה כן כדאי

"אל תרגילי אותו על הידיים"
"שלא יהיה מפונק מידי"
"כמה הוא יכול להיות עליך?"
"אינפוזיה, מחובר לציצי.."
ועוד תגובות מהסביבה
ועוד תגובות
ועוד….

אני תוהה,
כשכפיר ישן צמוד לאמא לביאה
אתם מתפעלים מהטבע, מדוע זה בסדר?
כשגורים של כלבה או חתולה צמודים אליה
ואתם שומרים לא להפריד או לגעת, זה הגיוני.
אבל תינוק פיצפון שרק נולד צריך גבולות?
גור של בני אדם – זה כבר סיפור אחר?

לביאה וגורים

אני באמת לא מצליחה להבין
איך עובר קטן שהיה עטוף ברחם 9 חודשים
נמצא בתנאים הכי אופטימליים
כשכל צרכיו סופקו בדיוק בזמן
אמור "ללמוד" משהו כל כך מהר?

זה משום שהוא מחוץ לרחם עכשיו שבוע / חודש / חודשיים??

תינוק לא יכול לתקשר את צרכיו.
בכי זה הדרך שלו להגיד שקר/חם לו,
בכי זה בדרך שלו להגיד שהוא רעב,
בכי זה הדרך שלו להגיד שכואב לו,
שלא נעים לו או פשוט שהוא לא מרגיש ביטחון.

כאשר אנחנו מספקים את צרכיו הוא מרגיש (ולא לומד) שהעולם הוא מקום טוב,
שהעולם הוא מקום בטוח.

גם אם יש חוסר כלשהו, ויש,
אבל החוסר מקבל מענה הולם ומהיר
אז נוצרת תחושות ביטחון בעולם.

תינוק שעדיין לא יודע שיש לו ידיים ורגליים,
תינוק שעדיין לא מושיט עדיין את ידיו למשחק,
תינוק שעדיין לא יודע לאחוז במשהו מרצון
– תינוק כזה לא יכול ללמוד כלום.

הוא לא יכול להפוך להיות מפונק,
הוא לא יכול להתרגל לשום דבר
הוא פשוט לא בשלב התפתחותי לזה.
הוא עדיין לא מפותח מספיק כדי להיות מודע להיותו נפרד מהאם.

הוא כן יכול לפתח חוסר אונים נרכש.
הוא כן יכול לפתח חרדות שישתמרו בזיכרון החושי.

תינוק שבוכה ולא מקבל מענה
הוא תינוק שלא יהיה לו ביטחון בעולם
ואף לא ביטחון בעצמו.

אם תינוק מרגיש רעב אבל אומרים לו "עדיין לא הזמן"
זה משדר לו שהוא לא יודע מה הוא מרגיש בגוף שלו.
משדרים לו שהטבע שלו לא נכון.

המוצץ התפתח בעקבות הפטמה ולא ההפך.
השד של האם הוא מקור ההזנה של התינוק,
אבל גם מקור ההזנה הרגשית.
דרך השד התינוק יקבל חום, ביטחון ואהבה.

הראיה של התינוק מפותחת מספיק כדי שיראה טוב במרחק מהשד לפנים של האם.
זה המרחק שיש לעיניים שלו יכולת להיות בפוקוס.
כך הוא רואה את פניה של האם שדואגת לו.

נכון שעם השנים פותחו דרכים חלופיות שעוזרות לנשים שמתקשות בהנקה.
אבל מעבר לכך – אין שום סיבה שנשים יפחדו 'להרגיל' תינוק לידיים, לחום ואהבה.

יש מספיק שנים לחנך ולהציב גבולות לילדים שלנו
אין צורך להתחיל בשלב בו הם כה רכים וחסרי אונים.

חבקו אותם.
נשקו אותם.
הרימו אותם.
הניקו אותם.
צחקו איתם.
דגדגו אותם.
שברו כל גבול אפשרי,
הרחיבו את הלב שלכם עד אינסוף.

עוד יבוא היום שתרצו שהם יבקשו ידיים / חיבוק מכם.
הם גדלים מהר כל כך, זה בלתי נמנע.
אל תמנעו מהם עכשיו משהו שכל כך טבעי וטוב.

קואלה ותינוק

 

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*