עצות של אחרים

שבת חתן של חרדים
זה שבת חתן רגילה 
רק עם הפרדה בין נשים לגברים גם בארוחות


 אנחנו מגיעים בערב שבת עם צור ישן עלי במנשא
באולם יש
8 עגלות עם תינוקות בכל הגילאים 

"לא כואב לך הגב, כל הזמן אני רואה אותך עם זה עליך"
"את משחררת אותו לפעמים?"
"שימי אותו לישון בעגלה, יותר טוב"
"הוא לא מפתח בך תלות ככה?" 

 עוד לא הורדתי את המעיל…. 

 ורק דודה אחת מבוגרת נחמדה :
"זה הכי טוב ככה, נותן להם תחושה של ביטחון מאמא ואז הם עצמאיים מאוד" 

ואני נושמת לרווחה.

צור מתעורר ואני מוציאה אותו מהמנשא,
כובש את כולן עם חיוכים ומתחיל לאכול בכייף 

"אל תתני לו ככה"
"כן תתני לו ככה"

והתינוק החמוד לא סופר את ההערות והלחץ של אחרים
אוכל בהנאה
מנשנש קלמנטינות ויורק גלעינים החוצה לגמרי לבד. 

(א)נשים חושבים שזה לגיטימי להעיר הערות לאמהות אחרות
בלי קשר לילד ראשון או שישי
(א)נשים אוהבים להשמיע את עמדתם בקול היכן שרק ניתן
בלי קשר אם היא נכונה או מוטעת 

נושמת עמוק
מזכירה לעצמי שבציניות, התעלמות ועצבים אני לא אשנה כלום בעולם
אם אני פה לשבת שלמה – אז שיחות רגועות, כנות ופתיחות יעשו יותר טוב ואולי אפילו ישפיעו .. 

וכשהמשיכו עם ההערות
הפכתי אותן לשאלות
אפשרתי לשיחה להתחיל להגלגל
ולכל תגובה השבתי בעדינות.

דיברנו על לינה משותפת, 
נשיאה במנשא ולא בעגלה,
על ביטחון ביכולות של התינוק,
על תזונה בריאה וטבעונית.

דיברנו על הנקה למרחקים (מסתבר ששנה זה "מרחקים"), 
על חינוך בייתי בשנים הראשונות (ובאופן כללי) 
וגם על השותפות של אבא בהורות .. 

שברתי סטיגמות
התמודדתי עם אמונות
העברתי מסר של קרבה לתינוק
העברתי מסר של הקשבה לצרכים שלו
ונתתי גם דוגמא 

יצאתי עם חיוך
ועם צור על אבא במנשא 

 

תמונה מרחבי הרשת

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*