a miracle is really the only ay to describe motherhood

פוסט פארטום – חלק 1

טריגר:

פוסט על סיפור הלידה של צור ועיבוד חווית הלידה

 

משהו התעורר
הוא צריך לדבר
לצאת החוצה לאוויר העולם
לפרוק
להשתחרר
להתאוורר

היתה לנו לידה קשה.

התחלנו טבעי, היה פצצה
בפתיחה 7 עוד הלכתי על הרגליים
הגעתי לרופא עם "צירים כואבים"
אפילו הרופא הופתע
ושלח מיד לחדר הלידה
(תודה לכדור פיזיו ולפליי ליסט שהכנתי מראש).

בפתיחה מלאה התחיל להיות קשה,
אחרי שעתיים נעלמו הכוחות,
אחרי עוד קצת זמן הרגשתי שמשהו לא תקין..

סביבי מתחילים ליחשושים
התיעצות עם מילדת נוספת,
אני כבר מיואשת
מוטשת
אומרת: תעשו מה שאתם רוצים

היא – משתפת אותי שהוא תקוע בתעלת הלידה
מתחילות קצת בצקות בראש שלו
אני – תביאו את האפידורל, תחתכו אותי,
תעשו מה שצריך כדי להוציא אותו

ניסינו עם אפידורל עוד חצי שעה,
3 מילדות , בכירים בחדר הלידה,
אין אפשרות לקיסרי – הואקום זכה.

עוד שעתיים עם הואקום,
הצוות על הרגליים,
אני עם עיניים עצומות
כבר לא זוכרת איזה שיר תכננתי לשיר לו בזמן שהוא מגיח לעולם

לאחר 6 שעות מפתיחה מלאה
הוא נולד

איבדתי המון דם,
הייתי כבר דיי מנותקת,
מעולפת,
אמרו לי לפתוח את העיניים
– יש לך בן!

3815 גרם של טוהר ואהבה אינסופית.
ראיתי אותו לכמה שניות והוא נעלם..
הרבה אני לא זוכרת
אבא שלו הגיבור נכנס לתמונה,
הוא ידע – 0 הפרדה.

אם אני עם רופאים ואין ברירה
הוא עם התינוק ולא העריסה

עברה שעה עד שסגרו את הבסטה
חוסכת מכם תאורים נהדרים
ממתינה לבד בהתאוששות,
יודעת שהאוצר שלי בידיים טובות,
צמוד לאבא שלו בתוך מנשא

כשהוא חזר אלי עשינו מגע עור לעור
הרגשתי כאילו אני מפרה חוקים
הורדתי לו את הבגדים
הנחתי עלי,
התכסינו
התחברנו
התאהבנו

והמשכנו את החיים
בהדחקה קלה..

אני בוכה… כאילו עדיין מלאת הורמונים לאחר לידה..
ראיתי סרטון שהועלה בפייסבוק על תינוק שלא רצה לעזוב את אמא שלו לאחר קיסרי
וזה לגמרי הציף אותי, מודה.

למדתי בתקופה של 8 חודשים להגיד:
לא רק לתינוק יש צורך להישאר צמוד לאמא לאחר הלידה
גם לאמא יש צורך להיות צמודה אליו ישר
היינו בסימביוזה 9 חודשים – ככה בבום לנתק??

מעבר לכל שרשרת הפעילות ההורמונלית החשובה שזה מעודד
גם ההנקה המידית וגם המגע גוף
להשאיר את התינוק צמוד לאמא שלו לאחר הלידה
זה חובה, פשוט חובה.

זה חוסך פוסטים של דמעות לא פתורות
זה חוסך צורך בעיבוד חווית לידה
זה חוסך טראומה מודחקת
זה חוסך תחושת פספוס
זה חוסך מחשבות מיותרות….

ותרשו לי רגע,

להגיד תודה לאישי היקר
שהיה יותר טוב מכל דולה שהייתי יכולה לבקש
וזכר טוב מאוד שאם אני לא פנויה – אז רק אבא שומר עליו צמוד צמוד.

אפס הפרדה זאת זכות שלנו – וחשוב שכולם ידעו.

 

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*