איך ליצור מערכת יחסים בין הורה לילד בדרך הנכונה

הורות מקושרת – הורות קשובה.

כמה אני שמחה שצמד המילים הללו מתחילות לקבל יותר ויותר מקום בשיח הציבורי.

הורות מקושרת היא גישה שבסיסה לקוח מתוך מספר פרדיגמות: פסיכולוגיה הומאניסטית, פסיכולוגיה התפתחותית ומדעי המח.

בעוד הפסיכולוגיה הקוגנטיבית וההתנהגותית זכו ליחסי ציבור ושיווק טובים, בשנים האחרונות ניכר שינוי חברתי שנותן יותר ויותר מקום לגישות שמנגד. לא עוד לצמצם את האדם ואת החוויה האנושית לדחפים, כוחות פנימיים והתנהגות אשר ניתן לשנות על ידי חיזוק או עונשים. נפש האדם מלאה בכוחות חיוביים, יש לנו יכולת להבחין ולבחור בטוב, יש בנו פוטנציאל של הגשמה, צמיחה ויצירה.

 האדם מגיע לעולם עם צרכים ונטיות מולדות. היום זה כבר ידוע שתינוק נולד עם טמפרמנט משלו ולא רק הסביבה מעצבת את דמותו. התמודדות עם אתגרים אכן יכולה להביא להתפתחות אישית, אך רק כאשר ההתמודדות מלווה בתיווך של אנשים משמעותיים וחיוביים, מלאים באהבה ותקווה.

למרות ההתקדמות הניכרת בגישות הפסיכולוגיות לא מעט אנשי מקצוע בתחום היעוץ המשפחתי, וגם הזוגי, עדיין מצמצמים את האדם באמונה שאת ההתנהגות שלנו מניעים דחפים בלבד. במקרים אלו תהליך של ליווי ויעוץ מתבסס בעיקר על טיפול נקודתי וכיבוי שריפות כאשר ניתן להבחין בחשיבה שכלתנית אשר מתנתקת את הרגש מתהליך החינוך וההתפתחות.

ידוע שאני אוהבת להגיד לכל מי שמוכן לשמוע – שאפשר אחרת.

יש אפשרות להגיע לשינוי על ידי חיבור לרגש – שלנו ושל מי שמולנו.
יש אפשרות להיות הורה ולחנך את הילדים על ידי היקשרות, הצטרפות והובלה ובכך להגיע למקומות נפלאים בדרך נעימה.

לעולם לא תהיה לאדם או ילד מוטיבציה פנימית לשינוי המצב הנתון.
כאשר טוב לך במקום שלך, מה הרווח מתזוזה ממנו?

כאשר מסתכלים על העולם מנקודת מבט הומאניסטית – אין אנו מאמינים שאנשים פועלים כנגדנו. אנשים באשר הם פועלים מתוך מקום להיטיב לעצמם – הם פועלים בעד האינטרסים של עצמם.

אם ניקח דוגמא של ילד שלא מסדר את המשחקים שלו – דוגמא שמוכרת לי מחיי היום יום ממש ????
איזה סיבה יש לצור לסדר את החדר שלו בעצם?

נוציא החוצה את יוצאי הדופן שאוהבים סדר וניקיון באופן שיטתי, רובנו בעצמנו כמבוגרים לא מרגישים הצורך לסדר הכל במקום מדויק.

מה הרווח הפנימי של ילד מסדר?
מה יוצא לו מזה בעצם?

בכנות,
בתור מבוגרת – אני עצמי לא תמיד מרגישה צורך בסביבה מסודרת.
נכון שזה נעים להיות בסביבה מסודרת ומאורגנת.
אבל כאשר אני שקועה בתוך פעילות שמעניינת אותי, כאשר הקשב שלי מופנה לסיפוק צורך מסויים ונקודתי – אין לי שום צורך בסדר מסביבי. לא פעם תמצאו אותי שקועה בתוך דבר מסויים כאשר לא סידרתי במקום את כל הדברים האחרים מסביב.

מישהו אמר לנו שתמיד צריך להיות מסודר:
הבית צריך להיות מסודר.
החדר צריך להיות מסודר.
הארון צריך להיות מסודר.
אני לא יוצאת נגד הסדר – מבחינתי באמת נעים יותר וקל לראש שלי לעבוד כאשר הסביבה מסודרת והמבט שלי לא מוצף בבלגאן.

אבל אם נחזור לדוגמא,
ילד קטן שכל מה שמעניין אותו עכשיו זה לשחק בסביבונים היפים, צבעוניים, שמנגנים במוזיקה ומהבהבים בצבעים לפי הקצב – בכלל לא שם לב שבצד השני של החדר יש בלגאן עם קוביות העץ.
נכון, חשוב ללמד כבר בגיל צעיר מיומנויות בסיסיות, ובכללם אני מאמינה שצריך ללמד ילדים אחריות – את הבלגאן צריך לדעת לסדר. אבל הצפיות מתהליך הלמידה של הילד צריכות להיות תואמות לגילו.
פע
וט בן שנתיים לא מעוניין לאסוף אחריו משחקים, זה לא משרת שום דבר מבחינתו. אין לו תפיסה של המנוח סדר.
מאיפה הוא אמור לדעת מה זה סדר בכלל?

בהנחה שאני לא מעוניינת לאסוף משחקים אחריו כל חייו – אני צריכה לעורר את המודעות שלו לנושא ולחשוף אותו למונח סדר.

עכשיו, בתור המבוגר האחראי עומדות בפני כמה אפשרויות להתנהלות במקרה שכזה:

 כעס.
כעס הוא רגש מכסה – אשר מכסה על רגש אחר שלא מקבל מענה או מקום. במקרה הזה הכעס נובע מתסכול על כך שיש לי צורך בסדר שלא מתממש בפועל. אם אני מבינה שהצפייה לכך שגם לילד שלי יהיה צורך בסדר כמוני היא לא הגיונית – אני יכולה להמשיך בהתנהלות ללא כעס. 

אני יכולה להגיב ממקום מרוחק ומחושב אשר מאמין שהבן שלי צריך להקשיב למה שאני אומרת ויהי מה. התפיסה הזאת שמה אותי במקום היררכי מעל הילד ומאמינה שהצרכים שלי קודמים לצרכיו.
במקרה זה אין מקום לרגשות ולצרכים של הילד, הקשר בניינו קר ואף מתנשא. אני פועלת מתוך הנחה שהוא אמור לציית לפקודות שלי, גם אם נאמרות בצורה רגועה, ואם לא יעשה כדברי אפעיל סנקציות – עונשים. כל שלילה של משהו מהילד, לא משנה באיזה צורה תעשה – היא עונש. גם שלילה של רגש חיובי מאיתנו היא עונש.

 אפשר אחרת!

אני יכולה להגיע ממקום קרוב ורגיש אשר מאמין שהבן שלי במהותו טוב, והוא פועל לקידום הצרכים שלו ללא כוונה לפגוע בצרכים שלי. במקרה כזה אני רואה אותו כישות שלא פחותה ממני, ויש לי פניות להכיל את המקום ממנו הילד פועל. הקשר ביני לבין הילד הוא נעים, חם ומעודד – אני פועלת מתוך אמונה שהוא מסוגל לעשות את מה שאני מבקשת ממנו מתוך רצון להשתייך אל הקשר הטוב והבטוח שיש בניינו.
הדרך הנכונה לפעול היא על ידי הצטרפות לעולמו של הילד, להתחבר אליו ברמה הרגשית ובזכות היקשרות בניינו להוביל אותו. על ידי ירידה לגובה העיניים שלו וקיום שיחה כנה ונעימה על הצורך שלי אני יכולה להניע אותו לפעולה גם אם זה לא בראש מעיניו.
הילד מצטרף אלי ומסדר את המשחק. גם אם ירים 2-3 קוביות ואני את כל השאר – הוא מבחינתו עשה את שביקשתי.
אני צריכה לראות בכך התקדמות!
הוא עזב את מה שמעניין אותו, יצא מתוך מקום הנוחות שלו בעולמו הפרטי – והצטרף אלי.

 הרצון של הילד לאישור מההורה, דמות היקשרותית אהובה ונעימה הוא חזק – הילד לומד שכאשר הוא מבצע את המטלה שהתבקש לעשות הוא גורם לנו שמחה, נחת, תענוג. זהו מניע פנימי חזק עבורו, הוא ימשיך את אותה ההתנהגות כיוון שמתוך מערכת היחסים הבסיסית והחשובה בניינו הוא מעוניין להיות הסיבה לרגשות החיוביים שלנו. הוא מסדר כאשר אנחנו מבקשים מתוך רצון אישי ובריא שלו לרצות את ההורה שלו.

אני משתדלת להתנהל לפי הגישה הזאת בחיי היום יום המשפחתיים שלנו. החיים הם דינמאים ויש סיטואציות שאני מגיבה בצורה טבעית בדרך היקשרותית ואילו יש סיטואציות שאני צריכה רגע להרגע, או לעשות חושבים ואז להגיב בהתאם. אני לא מצפה לתוצאות קסם, חינוך הוא לא תהליך של יום אחד בלבד. אנחנו משפיעים על הילדים שלנו מהרגע שנולדו ועד לעולם.

ככל שנהיה מודעים לכך שאפשר להתנהל בתוך הבית בדרך חמה, נעימה ומעודדת קשר כך נוכל להתנהל בהתאם כאשר צריך. אני כל כך שמחה שהדרך הזאת בחרה בי – לא יכולתי לדמיין את הקשר שלי עם צור אחרת, ואני שמחה לשתף שלמרות שלא הכל חלק אני בהחלט חווה רגעים של נחת. אני רואה תוצאות.

 הורות, קצת אחרת.

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*